מדםלבי

הכל מחובר. כל פעולה שתעשה תשפיע על חייך, תעצב את ההתנהגות שלך, ההרגלים שלך, הרצונות שלך והאמונות שלך. לכל סיטואציה בה תהיה נוכח, יש את הפוטנציאל לשנות לחלוטין את מסלול חייך, מבלי שתשים לב לכך. כל אדם שתפגוש במהלך חייך יכול להפוך לחבר, אויב, מאהב,קרוב משפחה,לקוח, מעסיק, מנטור ותלמיד. ברגע שהבנתי שאני רוצה לעזור לכולם, ניסיתי להבין מאיפה נובע הרצון לעזור.

זה לא פשוט להיות בעל תודעה עצמית וסביבתית גבוהה ביחס לרוב מוחלט מהאנשים שאני מכיר.

התחלתי לחבר בין דפוסי התנהגות של אנשים שהכרתי במהלך חיי, והצלבתי בראשי תרחישים דמיוניים שיכולים לקרות, בעקבות דפוסי ההתנהגות ותהליך קבלת ההחלטות של כל אחד מהם.

אציין שכל התהליך המתואר לעיל, התבצע במילישניות - ההבנה קדמה לניתוח ולפירוט שלה.

התובנה אליה הגעתי, למרבה הפתעתי, היא שכל מה שעברתי עד לאותו הרגע בו אני כותב מילים אלו, הכין אותי למסע שלי, להתגלות העצמית, ולהבנת ייעודי בחיים. ומה הם החיים בעצם, אם לא דרכים מפותלות ומורכבות, נתיבי מילוט מהדבר הנורא מכל, שכל יצור חי יכול לחוות.

סבל.

כל חיינו, אנחנו מוצפים מכל הכיוונים, הפלטפורמות והתכנים אותם אנו צורכים על בסיס יומי - שכל מטרתם, היא למנוע מאיתנו להגיע למצב של סבל. החל מהלידה, אמו של התינוק משנה את האלגוריתם לפיו פעלה עד כה, וכל תהליך קבלת ההחלטות שלה עובר היפוך פאזה, ומתבסס על דאגה לילד שעתה נולד;

במהלך ילדותינו עד גילאי ההתבגרות המאוחרים, כל אדם מבוגר הוא אוטוריטה בתחומו, והסמכות שופעת ממנו רק בשל גילו וניסיון חייו - אשליה אשר מתנפצת בעת התעוררות האדם, או התבגרותו הביולוגית;

בחייך הבוגרים, הזמן בו תורך לקבל החלטות, לקחת אחריות, למצוא את ייעודך בחיים, וסיסמאות נוספות איתן משווקים קורס משתחררים.

ללא ידיעתינו, הפכנו למכונות צרכניות, בעלי פרסונות דיגיטליות. השארנו פיסות מזהותנו ברחבי המרשתת, ואישרנו לתאגידים, חברות וממשלות לאגור כמויות מסיביות של מידע עלינו - הכל בשביל לשמר את המערכת המורכבת, אשר מעצבת בן אדם והופכת אותו למכונה הצרכנית שציינתי קודם לכן. במילים פשוטות - אנחנו קונים דברים כדי להרגיש טוב, בשביל הסיפוק. אנחנו רודפים אחרי איכות חיים מתקדמת ככל האפשר מבחינה חומרית. כל חידוש טכנולוגי נוצר במטרה לשפר את חיינו, להקל על קיומנו ולאפשר לנו להוציא את כספנו, אותו השגנו על ידי הקרבת זמנינו למערכת המורכבת, שהפכה אותנו למכונות צרכניות.

הכל מחובר.

הפרדוקס שנוצר במציאות בה הכל מחובר, הוא שהרבה מאוד אנשים בעולם - מרגישים בודדים. והבדידות, ברגע שלא יודעים כיצד לקבל אותה, מכניסה את האדם למצב של לחץ נפשי. לחץ זה, גורם לאדם לבצע פעולות אי-רציונליות, לפתח הרגלים שליליים, ולבזבז את האנרגיה שלו על חשיבת יתר ויצירת תרחישים בדמיונו - שלרוב, תלושים לחלוטין מהמציאות. למרבה האירוניה, רוב הרשימה הבאה, אשר מפרטת חלק מההרגלים ופעולות אלו, אינם אסורים בגדר החוק, ואף נחשבים לנורמה בתרבויות שונות:

צריכת אלכוהול

עישון טבק ומריחואנה

הימורים

גרגרנות, אכילת יתר ובעיות אכילה נוספות

בגידה וניאוף

גירושין

קבלת החלטות עסקיות שגויות

התערטלות ומרדף אחרי מין ללא קשר אינטימי או מערכת יחסים

התנהגות אלימה במשפחה וכלפי אחרים

התנהלות פיננסית מקולקלת ובזבזנות כפייתית

גניבה

רצח

התאבדות

כל אלו, הם דפוסי התנהגות המבוססים על קבלת החלטות אשר מתקבלת בגלל סיבה אחת ויחידה -

לברוח מהסבל ככל האפשר. והנה הפרדוקס, שכל מה שנכלל ברשימה זו ללא יוצא מן הכלל, הוא גם האמצעי לבריחה מהסבל, וגם מה שמוביל אותנו ואת סביבתנו למצב שממנו חונכנו לברוח כל חיינו. מצב זה, יוצר תבנית דיסוננטית, משוואה בלתי פתירה, לולאה שאין לה סוף או התחלה. הייעוד שלי, הוא לשים לזה קץ.

לשבור את התבנית הדיסוננטית, לפתור את המשוואה ולתחום את הלולאה.

ברוכים הבאים ליום הראשון בחייכם החדשים, מיד מתחילים.

שינוי. כנראה הדבר היחיד שקבוע בחיים. וגם הוא, אינו צפוי בשל מורכבותו. מעבר לשינוי הפיזי והגאוגרפי, הריחוק מהמשפחה ומהחברים, יש צורך בשינוי תפיסתי.

זה קרה ביום בשלישי בערב, לראשונה חוויתי את העולם הפסיכדלי מקרוב. עד לרגע בו עישנתי, הרגשתי חד. הייתי בעננים, וראיתי בבירור את חיי, ואת החזון שלי, וכיצד הוא הולך להתגשם בעשור הקרוב.

ואז זה הכה בי.

אני לא הייתי מוכן למה שעתיד לבוא.

זה התחיל באיבוד תפיסת זמן מוחלטת. הנחתי ששום דבר לא חשוב חוץ מהרגע הזה. אנחנו אוסף של חוויות וזכרונות.

הייתי בטוח שכל חיי הם אשליה. מה זה מלחמות? פוליטיקה? כסף? משפחה? סקס? עבודה? הכל היה אשליה.

אנחנו לבד בעולם הזה.

זה הסוד הגדול? עם זה כולם מסתבכים?

זה מה שחשבתי בקול רם.

יצאתי מהדירה יחף, והמוח שלי כבר היה על מצב אוטומטי לחלוטין. לא הייתה לי טיפת שליטה על הסיטואציה. נשכבתי על הרצפה. ישבתי. טיילתי במסדרון. הייתי בטוח שכל מה שנשאר באשלייה הזאת הוא אני, או יותר נכון, תדרים שהם אני. אמרתי לתדרים להפיץ את המסר שאנחנו לבד בעולם הזה.

לאט לאט דעכתי. איבדתי את הטעם לחיות. את החשק. את החיים עצמם. הפכתי לקליפה חסרת רגש ואנושיות.

חזרתי לדירה.

כל הכאב שאי פעם הרגשתי צף מחדש בבת אחת. הייתי בלופ של מחשבות, תוך כדי שחוויתי את המשבר הרגשי הכי קשה שחוויתי אי פעם. הייתי בטוח שהכאב הזה הוא המציאות החדשה שלי. שמעתה זה מה שארגיש לעולם ועד.

תעתועי ראייה ליוו אותי במהלך כל ההתקף. לא זיהיתי את עצמי. לא את משפחתי. לא את מי שגר איתי.

רציתי למות. רציתי להפסיק את הייסורים האלה. הייתי תקוע בנצח. לבד. בודד. עייף.

ביום למחרת לא זזתי מהמיטה, הייתי מרוקן לחלוטין מכל מצבורי האנרגיה האפשריים שהיו לי בגוף ובנשמה. באותו היום גם התחלתי לחלות בברונכיטיס, והיה צפוי לי שבוע שבו שכבתי במיטה ללא תאבון או חשק לעשות דבר.

במהלך השבוע הזה ניסיתי להדחיק את החוויה שעברתי. קטלגתי אותה כמשהו שלילי, כהתקף פסיכוטי. הכחשתי שזה קרה ולא סיפרתי זאת לאף אחד.

נזכרתי שוב ושוב בתחושת הכאב האיומה שהציפה אותי. זכרונות וטראומות מהעבר הסיטו את תשומת לבי בכל עת.

ואז זה קרה. החלטתי שדי. החלטתי שאני לא נותן לעבר שלי לרדוף אותי, שעליי להשלים עם כל מה שקרה. עשיתי את מה שאני יודע לעשות ברגע שאני נמצא במצב של חוסר וודאות - לחקור כמו מטורף ולעשות רשימות.

במשך שעות ישבתי ומיפיתי כל זכרון או חוויה טראומתית שהציפה אותי ברשימה אחת, ולכל פריט ברשימה עשיתי מחקר באינטרנט, בעיקר באתרים המתמחים בפסיכולוגיה, פסיכיאטריה, בריאות ונפש האדם.

ואז, שמתי לב לסיטואציה. הנה אני, יושב על המחשב, כמו אדם מן המניין, שעד לאותו הרגע הייתי שרוע על המיטה עם גלי חום ושיעולים בלתי פוסקים.

המוח, מסיבה מסוימת, אוהב לזרוק לאוויר הפתוח זכרונות מהעבר. זכרונות התואמים סיטואציות אשר מתרחשות בהווה ובעבר באופן מקביל. או לפחות, זה מה שהמוח, הגורם האחראי לסבל האנושי גורם לך לחשוב.

חובתך, כאדם בעל תבונה,לא להיכנע למט סנדלרים. חובתך, כאדם בעל שאיפות, להביס את המוח במשחק הצללים. השינוי מתחיל בך.

היעזר בתודעת שפע האינסופית כדי לכבוש את הצריח. השתמש בכל הכלים שברשותך כדי להביס את ״המלך״. יש לך את הזכות המלאה להגדיר את עצמך מחדש, לעצב את חייך, ולבחור את חבריך. יש לך את החובה המוסרית לנטרל את איומייך ולתקן מגרעותיך. השאר בתנועה מתמדת. השתדל להימנע מלשקוע בטעויות העבר וזכור אך ורק את הלקחים והשיעורים אשר הופקו ונלמדו מהתקופות הללו. הם ילוו אותך בהמשך דרכך ויעזרו לך להתגבר על כל מכשול.

הבנתי על עצמי שאני הרבה יותר חזק ממה שחשבתי.

החוויה הזאת עיצבה את ההתנהגות שלי בפגישה הבאה שלי עם העולם הפסיכדלי, בו הוצב בפני אתגר שונה לחלוטין מכל מה שחוויתי.

בזמן הטריפ

קשה לי להסביר את הפורקן הרגשי שאני חווה ברגע זה. אני. בעזרת פסילוסיבין אני מתחבר עם הטבע, מקשר בין הנקודות, מאפשר לעצמי את החופש שתמיד חיפשתי בתת מודע, כי כל אדם חווה את החוויה לעצמו.

אני שגיא, וזה הסיפור שלי. אני אשכרה כותב ספר ברגעים אלו. פסילוסיבין, מסיר תבניות שהיו חבויות עמוק בתוך התודעה שלך, מבלי שאתה תבחין זאת. פסילוסיבין, גורם לך להעריך את הטבע שאתה שומע ברגעים אלו, לתקשר עם בני אדם אחרים ועם עצמך באותה המידה, מעלה לגמרי את...

פסילוסיבין, זה חומר המופרש במוח שלך, אותו תוכל לקנות כמעט בכל חנות באמסטרדם אשר מוכרת פטריות. הפטריות, אכן יכולות לשבש לך את רצף הזמן, התודעה, החוויה שאתה חווה כאדם.

באותו הזמן, אתה אסיר תודה לטבע שנגלה מול עינייך, זה מעלה את הרגישות, מחבר אותך עם הטבע, גורם לך להרגיש שלם עם עצמך. פסילוסיבין, זה בסך הכל חומר המופרש במוח שלי.

הזיות? לא כל כך בטוח. תבניות? יש מצב גדול שכן. תקשורת? לגמרי פותח אותך לתקשר.

חופש. עדיין קר לי. אבל אני מתעד זאת ביומן. האם אוכל להשתמש ביומן זה כדי... פסילוסיבין משבש תפיסת זמן?? למדת? גרתי עם דוד? כרגע קר לי? אני יכול לתעד הכל? אני יכול להרגיש חלק עם הטבע?

הרבה שאלות שהיו לי עמוק בתוך התודעה, פשוט צפות לאחר שאני צרכתי פטרייה שקוראים לה high Hawaii. יש לי אבא ואמא בחיים. אני אסיר תודה לחלוטין על הרגע שאני חווה בו. זה מסיר כל כל הרבה תבניות שהיו לי. כל בן אדם הוא לעצמו. החוויה הכי עוצמתית, בסופו של דבר, יכולה להיות מול עינייך.

המציאות שאתה חווה, היא בסך הכל…

לאחר הטריפ

כל אדם הוא לעצמו. הזכות להתקיים בנקודת זמן זו, כבר אינה מובנת מאליו לאחר צריכת פסילוסיבין.

הכרת תודה, והכרת התודעה, אלו הם שני המפתחות לשקט הנפשי, לסיפוק הכי גדול שאדם יכול לחוות.

כאשר אני מתייחס לאדם, אני מתייחס אליי. בסופו של דבר, אני הרבה יותר חזק ממה שחשבתי.

הנוכחות שלי מביאה איתה מתנות לעולם שאותן ארצה לחלוק עם כל מי שצריך לקבל מערכיי.

את המילים שאתה קורא ברגעים אלו, אני כותב לאחר כמה שעות שבהן הייתי בטריפ, במקום קסום שהיה נראה כאילו דמיינתי אותו תמיד, בתור מקום מפלט, מקום שהוא שלי. פיסת גן העדן הפרטית שלי.

אף אדם לא יכול לדרוך שם. זאת מתנת התודעה. לאחר כמה שעות, חזרתי למציאות.

המציאות הייתה שהשותף שלי לטריפ, לטיול, ולדירה בחודשים האחרונים, הגיע לאשפוז במחלקה לעזרה ראשונה. ללא חפצים, ללא דרכון, עם בגדים רטובים וזיכרון פגום שמונע ממנו להבין כיצד מצא את עצמו במצב זה.

לפעמים הבחירות שאתה עושה, הן בכלל לא הבחירות שאתה בוחר לעשות. הבחירה החופשית, שבאמת מונעת מתוך חופש אמיתי וטהור, מגיעה דרך התודעה הקולקטיבית שכולנו חולקים. לחלק מאיתנו, הייתה את הזכות לתקשר עם התודעה הקולקטיבית. הטבע מדריך אותך בכל צעד שאתה עושה. הוא חושף בפנייך את הסיטואציה שבה אתה נמצא, שכבה אחר שכבה. כל מה שעליך לעשות זה להתבונן, להקשיב, ללמוד וליישם.

לאחר שעזבתי את פיסת גן העדן הפרטית שלי, ביחד עם חפציי הפרטיים שבהם נעזרתי במהלך הטיול, התחלתי להקשיב לאינסטינקט ההישרדות. זכרתי לפרטי פרטים את הדרך שבה הלכתי, מהרגע שבו ירדתי מהאוטובוס עד שהגעתי לפיסת גן העדן הפרטית שלי. כאשר חזרתי למקום הומה אדם, הזמנתי אובר. נזכרתי בנטלי, תיירת מגרמניה שהעבירה איתנו יומיים מהטיול. לנטלי היה משהו יוצא דופן - תשומת לב לפרטים הקטנים בעזרת דמיון מאוד מפותח. תשומת לב לפרטים הקטנים בחיים, עוזרת לחבר בין הנקודות שבתחילה אינן נראות חשובות, אך למעשה, הן מרכיב חשוב בפס העלילה שנקרא התהוות.

במהלך הטריפ, אשר נמשך כמה שעות, החוויות שלי ושל דוד התפצלו.

חפציו האישיים ככל הנראה נשארו בדיוק באותו המקום שהיינו. הטריפ סטופר שקנינו למקרה חירום, ככל הנראה גם הוא נשאר שם. קצת לפני שהאובר הגיע, שתי נשים חלפו על פניי עם כלב שחור ופרוותי.

הכלב, באופן די מוזר, התחיל לנבוח עליי, כאילו הוא מנסה להגיד משהו. ״כלב חמוד״, חשבתי לעצמי.

בעודי עולה לאובר, אני מדבר עם הנהג על החוויה שהרגע עברתי. תוך כדי, אני מבין שכדי שאוכל לתקשר שוב עם דוד, הוא יצטרך להיות בהכרה מלאה, עם פלאפון עליו, סוללה טעונה, וחיבור לאינטרנט.

דבר שהוא מובן מאליו ושגרתי בשנת 2020.

הגעתי בחזרה להוסטל, כדי לסדר את המחשבות שלי, וגם בשביל להתקלח, להחליף את הבגדים שהוכתמו בבוץ, ולנסות לחפש את דוד בראש שקט. כפי שאמרתי, הבחירה החופשית אינה בידך, היא בידי הטבע.

רגע לפני שאני נכנס לחדר, אני שם לב לפתק שבו מופיע שם המשפחה שלי ושל דוד, ובו כתוב שעלינו לגשת לקבלה. המחשבה הראשונית שהייתה לי היא שזה כנראה קשור לטיסה חזרה לארץ. באותו הזמן, נגיף הקורונה החל להתפשט ברחבי העולם והגיע גם לישראל. כשהגעתי לקבלה, נוכחתי לגלות שדוד נמצא באשפוז במחלקה לעזרה ראשונה. הדרכון, המעיל והז׳קט שלו נמצאו על ידי מקומיים שהיו בדרכם להוסטל.

באותו הזמן שאני מתחיל להבין את הסיטואציה בה אני נמצא, ומה תפקידי ברגע זה, מגיעות אותן הנשים עם הכלב השחור שנבח עליי כחצי שעה קודם לכן. הן הביאו איתן את הדרכון, המעיל והז׳קט של דוד.

הייתי בהלם מוחלט שראיתי אותן קודם לכן, בקצה השני של אמסטרדם, ושהן עשו בדיוק את אותה הדרך שאני עשיתי, באותה נקודת זמן יחסית.

לאחר כמה דקות של המתנה, הגיע נהג מונית בשם סמו לאסוף אותי למחלקה לעזרה ראשונה כדי שאוכל לבדוק מה שלומו של דוד. סמו בתפקידו כבר 6 שנים, והוא היה מספיק אדיב להביא לי את המספר פלאפון שלו כדי שיוכל לאסוף אותנו בחזרה, במחיר מוזל, וגם קבע איתי מראש איסוף לשדה התעופה ביום שאנחנו צריכים לחזור. מי אמר שאי אפשר לעשות עסקים בזמן מקרה חירום?

כאשר הגעתי למחלקה לעזרה ראשונה, אחרי הרבה דלתות אוטומטיות בתזמון מדויק, מצאתי את דוד בתהליכים בירוקרטיים, לאחר שיצא מאשפוז. באותו הרגע, ראיתי שחלק ממנו, ביחד עם חפציו הפרטיים, נשאר אי שם ביער.

הטבע הוא אינטליגנט.הטבע הוא נצחי. ולטבע לא אכפת.

כאשר אלך לעולמי, הטבע ישאר פה הרבה אחרי.

הגשמה עצמית היא ערך עליון אשר פותח את החזון האישי שלי.

מדובר במושג אשר מתפרס לחלוטין על כל תחומי החיים של האדם, ומאפשר לו לממש את הפוטנציאל הטמון בתוכו, לגדול ולהתפתח ללא גבולות, ולהעצים את השפעתו על הסביבה בעזרת כישוריו ונסיונו העשיר הנרכש במהלך חייו.

עובדה אקראית - לא ניתן לאיית ״הגשמה עצמית״ בלי המילים ״גשם״, ״עץ״. כל עץ מבלי יוצא מן הכלל התחיל את חייו כזרע, ובמהלך השנים בעזרת מי הגשם, נטע שורשים וצמח להיות עץ.

מי הגשם, זה מה שעזר לעץ לנטוע שורשים ולקחת אותו לגבהים מרשימים ביותר. ללא מי גשם, העץ היה מפסיק להתפתח, והיה חדל מלהגיע לשיאו.

אפשר להגיד, שהוא לא היה מגשים את עצמו.

ההבדל בין בני אדם לבין עצים, הוא שאנחנו אחראים למה שייקח אותנו לשיא. כל אחד מאיתנו הוא עץ.

אנחנו אחראים לספק לעצמנו את מי הגשם.

אם אדם לא מודע לשורשיו, ליכולות שלו, ולפירות שיכול להניב, אין ביכולתו להבין בכלל מהיכן יכול לשאוב את מי הגשם.

אך כיצד אתה אמור לדעת זאת במערכת בה גדלת?

אנחנו לומדים כיצד לנתח משוואות, אך לא לומדים כיצד לנתח רגשות. מקבלים כלים להשגת עבודה, אך לא רוכשים את הרצון לעבוד. חיים את החיים בברירת מחדל, לא מעצבים את החיים כרצונינו. ״הכל בסדר״, צירוף מילים שיותר שקרי מלקרוא את התקנון לפני הרשמה לספק תוכן חסר משמעות. לא חושבים על מה מטרתנו כאן, אין זמן לזה.

צריך לעשות כסף, טיול גדול, תואר, לעבור דירה, להקים משפחה, לשלם חשבונות, לקבל קידום, לעבור לבית גדול יותר, להביא עוד רכב לנער, לעבוד קשה יותר. לוותר על חלומותיך ועל ההגשמה העצמית כדי להביא לחם הביתה, כי ברירת המחדל זה מה שיציל אותך.

זה לא חיים, זה כלא עם גבולות מטושטשים, שבו אתה האסיר, והתת מודע הוא הסוהר.

כל אחד מאיתנו הוא בסך הכל עלה נידף ברוח אשר נותק משורשיו, הן מבחירתו והן בעל כורחו.לאן פניהם של אותם עלים מועדות, זה איש אינו יודע.

וכך, מיליארדים של עלים ברחבי העולם עושים את דרכם אל הלא נודע. לרוב, מוצאים את עצמם נרמסים על ידי בני אדם ויצירותיהם.

כל מה שקיים עשוי מאנרגיה וחומר. לכן, קיים מעגל נסתר בו עצים גודלים, עלים נושרים, ובני אדם רומסים. רסיסי העלים ימצאו את דרכם לחזור לצורתם המקורית, שכן היא אנרגיה וחומר. והלולאה - תחזור על עצמה.

משחר ההיסטוריה ועד היום, אנחנו עדיין לא יודעים מה גורם למודעות להיווצר. יש לנו השערות, ספקות, תיאוריות, ובעיקר הרבה מאוד שאלות לא פתורות.

חופש תודעתי , זה שחרור מוחלט מכל השלשלאות של הסטטוס קוו החברתי, ניתוק טוטאלי מהתכנות הראשוני אשר תוכנן החל מיום היוולדך ועד לרגע בו קראת את השורה הזאת.

ללא ידיעתך, התודעה שלך הזדהמה על ידי הסביבה הקרובה עלייך, המדיה התקשורתית, המדינה, והממשלה.

חופש תודעתי זה מה שיוביל אותך להגשמה עצמית.

וכיוצא מכך, חופש תודעתי מאפשר לך להגיע לחופש כלכלי ורגשי ביתר קלות.

כל עוד יש לך חסמים תודעתיים, יהיה קשה מאוד לשנות הרגלים, להכניס הרגלים חדשים לחייך, או לשנות לחלוטין את כל התוכניות שלך.

כל עוד אין לך חופש תודעתי, אתה עדיין כבול לשלשלאות החברה, לרצונותיהם של הסביבה הקרובה, לציפיות הכוזבות המבוססות על ניסיון חיים תבוסתני, שמועבר דורות על גבי דורות.

איפה הסוף? מי שם את הגבול לאורך חיים תבוסתני זה?

רק אתה יכול לעשות זאת. אף אחד אחר לא יוביל אותך לבחור בחופש תודעתי כמפתח להגשמה עצמית.

אחרי שקראת את זה, כיצד אתה רואה את

עצמך? בתור עלה נידף ברוח, או עץ עשיר בפירות?

המרדף אחר חופש כלכלי מוביל בני אדם לעשות מעשים נבזים לבני אדם אחרים. בעוד חופש תודעתי נתפס כשאיפה רוחנית, חופש כלכלי הוא חלום מטריאליסטי משותף לרוב אוכלוסיית בני האדם.

בעולם מטריאליסטי, אין חשיבות לחופש תודעתי, מכיוון שהרוחניות באדם נתפסת כאשליה פגאנית. הכסף הוא המניע והמטרה להכל. ולכן, יש לעשות כל מה שניתן כדי להגיע לחופש כלכלי.

הימורים על חשבון פרנסת המשפחה? פשוט כמו לחצות את הכביש לתחנת מפעל הפיס הקרובה. הונאות של בעלי עסקים תמימים? עם קצת ידע במשפטים ופנקס צ׳קים גנוב הכל אפשרי.

״כלכלת מלחמה״ היא מושג שיכול להתקיים אך ורק בעולם שאיבד את שפיותו.

הממשלה משתמשת בתעמולה בלתי פוסקת על מנת לעורר את זיקת העם למדינה, לגרום להם לעבוד בתעשיות התומכות בצבא המקומי, ולהגדיל את הרווחים למדינה על ידי מלחמות חסרות כל הגיון.

יש נפט במדינה בקצה השני של העולם? מצוין, בוא נכבוש אותה.

צריכים הרבה כוח אדם אך רוצים לחסוך בעלויות? בשביל זה נוצר מודל העבדים.

חופש כלכלי יכול להוביל את האדם לבצע מעשים נבזים, כל עוד מוחו נשאר מותנה על ידי החברה, המדינה והממשלה. לכן, אדם כזה, גם אם הגיע לחופש כלכלי, אינו הגיע לחופש תודעתי כלל. במידה והיה מגיע לחופש תודעתי, היה האדם רואה את כל הזוועות שביצע במהלך חייו, ולא היה יכול לסבול את כל הכאב שגרם לאחרים.

חופש כלכלי המונע על ידי חופש תודעתי, במטרה להגיע להגשמה עצמית, זה בהחלט אפשרי, וזה תלוי בדבר אחד -

איזון. מילה כל כך עמוקה אשר טומנת בתוכה עולם ומלואו. איזון נוצר מתוך התקיימות מקבילה של דברים הפוכים בטבעם. חושך ואור הם הפכים, האחד לא יכול להתקיים ללא האחר. בדומה לכך, רוע אינו יכול להתקיים ללא טוב.

בני אדם לא יכולים לפתח חוש צדק, מבלי להבדיל בין טוב ורע. לכן, יש סיבה מדוע מסתובבים בקרבנו נוכלים.

הנוכל, הוא אדם אשר בטבעו, ישתמש בכל הרוע האנושי כדי להשיג את מבוקשו. הוא חושב אחרת משאר בני האדם.

הנוכל, הוא אמן האשליות. הוא מתחמן, עוקץ, מרמה, גונב, ושותל רעיונות במוחם של אנשים בסביבתו.

הוא ייצור אשליה, אשר תואמת את צרכיו, כדי להשיג את מבוקשו. לרוב, זה מסתכם בדברים הנתפסים כחומריים, כמו כסף ומין. האבסורד הוא, שלא תמיד ניתן לזהות האם האדם העומד מולך הוא נוכל.

הנוכל יחפש את הכאב הכי עמוק שלך, וישחק דמות של חבר שבא לעזרתך בעת צרה. הוא יכווין אותך לעשות מעשים, לפעמים לא חוקיים, מבלי שתחשוד בכלל במהות האמיתית העומדת מאחורי מעשים אלו.

אמן האשליות הוא איש מכירות, כריזמטי, אסטרטג וחיה סוציאלית. הוא שואב את האנרגיה שלו מהסביבה הקרובה אליו, ומשתמש בה כדי להוציא לפועל את התוכניות הזדוניות שלו, צעד אחר צעד, עד להגשמת מטרותיו.

ברגע שהוא משיג אותן, הנוכל אינו עוצר. הוא ממשיך להמציא לעצמו יעדים גדולים יותר, ומתכנן באופן קפדני את היעד הבא שלו, מחפש את האנשים הבאים אותם יוכל לעקוץ ולרמות. הנוכל, בסופו של דבר, מבין את הסבל האנושי, ומנצל אותו לטובתו האישית בלבד.

יש כמה דרכים בהן ניתן לעצור נוכל. הדרך המקובלת, היא בעת גילוי העבירה, לפנות לרשויות מקומיות, ולטפל במקרה העוקץ בדרך המצופה ממך כאזרח. טרם הפנייה לרשויות, ניתן להשתמש בשירותים של בלש פרטי כדי לקבל את התמונה השלמה על חייו של הנוכל. ולמרות זאת, יש להיות זהירים ביותר לפני שמקבלים החלטה להתעמת עם הנוכל. הדבר הראשון שצריך לעשות, הוא לנתק כל קשר. כל עוד הנוכל נמצא איתך בקשר, הוא ביתרון מעלייך, ואין שום דבר שתוכל לעשות כדי לשנות את המצב.

אם עלית על כך שנפלת לתרגיל העוקץ, המנע מלספר על כך לחבריך ולבני משפחתך, אלא אך ורק לאיש מקצוע אשר מתמחה בעניינים מסוג זה. וגם אז, תבצע בדיקה מעמיקה אם לאיש מקצוע הזה היה קשר בעבר לאותו הנוכל.

מכיוון שאמן האשליות הוא חיה סוציאלית, כמות הקשרים שתהיה לו גבוהה בהרבה ממה שיש לרוב האנשים, והוא יידע לנצל אותם לטובתו בעת הצורך.

בצידו השני של המטבע, מסתתר הלקח החשוב מכל לאחר נפילה בתרגיל העוקץ. לאחר זמן מה, אתה תקבל את העובדה שנפלת בפח, למרות שחשבת שלך זה בחיים לא יקרה. הרגשות והמחשבות השליליים שיעלו לך לעיתים תכופות, ידעכו עם הזמן, ויתחלפו בחשיבה חיובית ומציאת פתרונות, אך רק אם תכוון לכך.

פגיעה באמון יכולה לצלק את נפש האדם. והיא יכולה לגרום לה לצמוח. פרדיגמות מתמוססות כלא היו, חסמים רגשיים נפרצים ונעלמים, והדימוי העצמי מתרחב בכמה מימדים. כל זה קורה, ברגע שהאדם מקבל על עצמו את מה שעבר, ולוקח את הלקחים והשיעורים אשר היקום ניסה להעביר לו מהתקופה הזו.

כאשר תנתק את עצמך מהחשיבה הפורמלית, על כך שהנוכל פגע בך, ותלמד את טבעו של הנוכל לעומק,

תגיע להבנה שהוא נמצא בקרבינו, כחלק מהאיזון של הטבע. עכשיו, אתה בטח תוהה לעצמך, מדוע הכנסתי את כל המידע הזה תחת כותרת אשר כביכול מדברת על קריירה?

קריירה, כפי שאני רואה אותה, היא לאו דווקא סך המקצועות שבהם אתה עוסק במשך תקופת ארוכה המוקצבת לעבודה בשביל חברה אחת או יותר. קריירה זו המהות של האדם לממש את הפוטנציאל החבוי בתוכו, על ידי מתן ערך לאחרים בעזרת שימוש בכישורים ייחודים אשר רכש לעצמו.

במהלך הקריירה שלך, זה דבר בלתי נמנע להיתקל בנוכלים. יכול להיות שהם מי שעובדים איתך ממש ברגעים אלו, ואין לך שמת של מושג מה הוא טבעם האמיתי.

אם יש לך את הפוטנציאל להיות הזמר הכי גדול שידעה המדינה בה גדלת, ואתה לא עושה את מה שצריך לעשות כדי לממש את הפוטנציאל הזה, אתה מונע מאנשים אחרים להיות מושפעים מהיצירות שלך.

להתמודד עם הנוכלים בדרך שלך, לא משנה כיצד תבחר להתמודד מולם, זה חלק גורלי שיקבע את מסלול הקריירה שלך, ואף את מסלול חייך.

לפעמים, בעת הצורך, אתה יכול להתיידד איתם. הרי למדת כבר את טבעם האמיתי, אתה יודע בדיוק מה הם מסוגלים לעשות, אך היכולות שלהם, כאשר מנותבים למעשים טובים, עשויים לשנות את חייהם של הרבה מאוד אנשים לטובה.

תהפוך את השולחן על יצרו, ותשחק עם מה שיש לך כרגע בחוכמה. ברגע שתדע כיצד לנתב את החלטותיו של הנוכל לביצוע מעשים טובים, שמצד אחד יניבו לו רווח אישי ומצד שני יביאו תועלת לחברה, אתה תגיע לנקודה בה שברת את גבולותיך הנוכחיים ברמה המקצועית והבינאישית.

אתה כבר לא דואג למה שהנוכל עלול לעשות לך ולקרוביך, ובכך, יכול לפנות זמן ואנרגיה לדברים החשובים באמת בחיים, מעבר לקריירה.

כדי ליצור רעיון חדש, יש לקחת שני דברים מהמציאות ולשלב אותם למשהו חדש. למשל, מלפפון ועגבנייה יוצרים ביחד סלט, כמו שגבר ואישה יוצרים ביחד עובר.אם נרצה לחשוב על רעיון ליצירת הכנסה, נוכל לקחת שני דברים שקיימים במציאות, ולשלב אותם לרעיון חדש. למשל, כסף ומוסיקה, יצר לנו את מודל זכויות היוצרים הקיים היום.

כל אמן מקבל תמלוגים על השמעת היצירות שלו, ובעידן בו הכל נגיש, תמלוגים אלו יכולים לפרנס את האמן כראוי.

ולמרות זאת, רק כאחוז אחד מכלל האמנים בעולם, צבר הצלחה בינלאומית בקנה מידה גדול. רק מעטים הגיעו למצב שהם יצרו לעצמם הכנסה של מולטי-מיליוני דולרים. בצדו השני של המטבע, קיימים הלייבלים המסורתיים - הגוף שבאמת נהנה מהתמלוגים של האמנים שחתומים אצלו, גם אחרי שהלכו לעולמם.

כדי ליצור קונספירציה, צריך לחשוב קצת אחרת מהחשיבה העומדת מאחורי יצירת רעיון. יש לחשוב בארבעה רבדים. הרובד הראשון והשני, יוצרים מודל קיים, כפי שכסף ומוסיקה יצרו את מודל זכויות היוצרים. הרובד השלישי, מייצג את טבע האדם, וכיצד הוא משתלב עם המודל שמורכב משני הרבדים הראשונים. מוות טבעי הוא דבר בלתי נמנע, אך הוא יכול לקרות בטרם עת. הרובד הרביעי, מייצג את התובנה שהמציאות היא לא כפי שאנחנו רואים. מכאן, ניתן לשאול שאלות עמוקות, אשר טומנות בתוכן מציאות שלמה שמוסתרת מתחת לפני השטח.

אין לי פאקינג מושג באיזה שלב אתה נמצא בחיים בזמן שאתה קורא את המילים האלו. אבל אני יכול ללמד אותך

דבר או שניים על איך להשלים עם עצמך, לא משנה לאיזה מצב הכנסת את עצמך.

אתה צריך שמשהו ישבור אותך לרסיסים כדי להיבנות מחדש.

זה יכול להיות משבר כלכלי, בגידה, גירושין, מוות פתאומי של קרוב, כל דבר שיכול לערער לחלוטין את המציאות שלך. לא בהכרח של הקרובים אלייך, אלה המציאות שלך.

הדבר בזה שיקרה לך, יציב אותך במצב שיש לך כמה אפשרויות. האפשרות הראשונה היא לא לעשות שום דבר בנדון, ולתת לחיים לקחת אותך, ובכך ליצור אפקט של כדור שלג רגשי, שבסוף יכול להוביל אותך

בפוטנציאל למצב יותר גרוע ממה שהיית בו מלכתחילה.

האפשרות השנייה היא לעצור, להתבונן על התמונה המלאה, ולשאול את עצמך, האם זה היה בשליטתך? האם הייתה לך יד במה שהוביל אותך למצב הזה? יכול להיות שאתה לא בהכרח רק הקרבן, אלא גם האחראי? אם כן,

מה אתה יכול לעשות כדי לצאת מהמצב שנכנסת אליו, למנוע מעצמך להיות באותו המקום בעתיד?

ברגע שתשאל את עצמך יותר ויותר שאלות, ופחות תתעסק בקול הפנימי הזה שכהרגלו נוהג לבקר אותך ולהציף בך רגשות אשמה, אתה תנווט מחדש המוח שלך למצב של פתרון בעיות. ניורופלסטיקה, חפש בגוגל.

מכאן, מתחיל תהליך ריפוי. זה יכול לקחת ימים, שבועות, חודשים ואף שנים. בדיוק כמו פצע פתוח, הזמן ירפא אותו. כשמדובר בפצע פתוח פנימי, זה ייקח קצת יותר זמן, אבל הוא יתרפא, רק ברגע שבחרת באופן מודע לאפשר לפצע הזה להתרפא.

במהלך התהליך, אתה תלמד להכיר את הצדדים הכי חשוכים שלך. אתה יכול לקרוא להם השדים שלך. בהתחלה נלחמתי בהם, אבל זה לא הביא אותי לשום מקום, אז השלמתי איתם. היום, שאני מוצא את עצמי צעד לפני סיטואציות מסובכות, אני אפילו נוטה להתייעץ איתם.

אחרי זמן מה, אתה תרגיש שהחלמת. הריפוי עובד. אתה תתבונן על הדרך שעברת מהרגע שנכנסת למשבר ועד הרגע שהרגשת שיצאת ממנו, לא רק מבחוץ, אלא מבפנים.

תנצור את הרגע הזה, זו הרגשה אלוהית.

מצב ההישרדות שלך מתחיל לפעול ברגע שאתה מוצא את עצמך במצב סכנה. הלב שלך מתחיל לפעול בקצב מואץ, החושים שלך מתחדדים והמודעות הסביבתית שלך מוגברת לקליטת סכנות קרבות.

במקרה של התקפי חרדה, זה יכול לקרות ללא תלות במציאות החיצונית, מעבר לחומות הפנימיות שהאדם בנה לעצמו.

כאשר קורה שינוי חריג במציאות, המצב הזה שונה.

אנשים שהחרדה אצלם הייתה רדומה מתעוררת, ופועלת כאמצעי מגננה מפני חוסר היכולת לעכל את השינוי הקיצוני.

מלחמה מציבה את האדם במצב קיצון.

בין אם אתה חווה את התופת מקרוב, או צופה מן הצד דרך המסכים, אתה חלק מהשינוי המתרחש בחוץ.

זה מנתק אותך לחלוטין מתפיסת הזמן של השגרה. יום ראשון אינו מרגיש כמו תחילת שבוע, והשעות עוברות כמו ימים.

אתה מתנהל לפי מבזקי חדשות, קבוצות ווטסאפ ורשתות חברתיות, מנסה לקלוט כמה שיותר מידע על המתרחש, אך בו זמנית, אתה לא מעכל את מה שאתה רואה לנגד עינייך.

המוח שלך לא יאפשר זאת, וישתמש באמצעים הזמינים עבורו לאסקפיזם מן המציאות הקודרת.

אך החוויה נספגת בתת מודע. החשיבה שלך משתנה והרגש שלך עובר תהליך מורפוזה.

תפיסת המציאות שלך משתנה, והסביבה שלך יכולה להרגיש דיסטופית, גם אם במקום בו אתה נמצא שורר שקט מוחלט.

חוסר הוודאות מהעתיד מכתר את תפיסת הזמן של האדם ומכריח אותו להיות נוכח בהווה.

ברגע של מלחמה, הכל משתנה.

ברגע של מלחמה, הלב נשרף.

החיים הם לא מה שאתה חושב שהם.

כל מה שיש לך שליטה עליו הוא על התגובה שלך למה שאתה חושב או מרגיש.

התזמון של אירועים משני חיים במקביל יוצר נקודת יציאה מתפיסת הזמן-חלל המקבעת אותך במצב של היפנוזה ממושכת.

כפי שהזכרתי בעבר, הכל מחובר.

במשך רוב חיי חוויתי רגעים של ניתוקים מהמציאות.

הייתי רואה את העולם כמו דיסנילנד אחד גדול שבו כולם משחקים דמויות שהם מגלמים כדי לבדר את הילדים שבאים לשחק במתקנים שהמבוגרים בנו.

21 שנה אחרי הפעם הראשונה בה ביקרתי בדיסנילנד, אני דובק בעמדתי ובהשקפת העולם שפיתחתי עוד בגיל מוקדם, אך פשוט לא ידעתי כיצד לנסח את החוויה שלי.

אני יכול לייחס את חוסר הניסוח של המציאות שחוויתי במהלך חיי, או יותר נכון, החשיפה שלי למציאות הקולקטיבית של בני האדם אליהם הייתי חשוף, בין אם במישור הפיזי או הדיגיטלי, לטראומות שחוויתי בילדות המוקדמת שלי, שאותן הדחקתי במשך שנים ארוכות.

ב-7 לאוקטובר נפתחו שערי הגיהנום והמציאות של כולנו השתנתה. המציאות הקולקטיבית שהייתה מוכתבת התנפצה לרסיסים ביחד עם נשמותיהם של מיליוני אזרחים במדינת ישראל.

השדים שאותם הדחקנו במשך שנים יצאו החוצה, בין אם בתור אויב חיצוני שבא להשמידנו, ובין אם בתור השדים הפנימיים שלנו, אותם כלאנו עמוק בפנים, למשך תקופת זמן בלתי מוגבלת, במקום לשבת ולהתעמת איתם.

כאשר המלחמה פרצה, אני מצאתי את עצמי מתעורר ביער עופר, אחרי לילה של קמפינג בו החלטתי להתמודד עם השדים הפנימיים שלי ולשחרר כל מועקה אפשרית שהדחקתי במשך שנים.

ההשלמה שלי עם אובדן, הגיעה יום אחד לפני פרוץ המלחמה. תהליך ארוך של עבודה עצמית הביא אותי לנקודה בה הצלחתי להשלים עם כל אובדן שחוויתי בחיי. ההתמודדות הזו הכינה אותי לשלב חדש במציאות הקולקטיבית שאף אחד לא היה מוכן אליו - כאוס עליי אדמות, ארמגדון שהמדינה לא ידעה כמותה בזמנינו.

התדר הכאוטי והשלילי מתעל את יצר החורבן של הטבע האנושי דרך המלחמה המתועדת בערוצי תקשורת ברחבי העולם, אך כל אדם מקבל נרטיב שונה לחלוטין ורחוק מהמציאות כפי שהיא באמת. לימדו אותנו מגיל צעיר שהמציאות שאליה נולדנו היא מציאות בטוחה. שהמסלול הקבוע שלנו יוביל אותנו לנוחות ושלווה.

הם טעו. בכל דרך ומובן אפשרי. ואת הטעויות של הדורות הקודמים, אנחנו משלמים בטראומה קולקטיבית שטרם ידעה כמותה המדינה. הדרך היחידה שלנו לאזן את החורבן הקולקטיבי של הנפשות ברחבי המדינה, היא ליצור משהו חדש. והדרך הזאת צריכה להיות הצטלבות הדרכים של כל האנשים המעורבים בהזרמת תדרים חיוביים של יצירה למישורים הפיסיים, תודעתיים ורגשיים.

כמות הכאב שדפים אלו ספגו היא קשה מנשוא. אך אני לא מחשיב את עצמי כאדם מיוחד בכמות הכאב שחווה, אם כי מבין כי כאב הוא חלון הזדמנויות להתפתחות וגדילה. לכן, שמתי את עצמי בנתיב לפי בחירתי, תוך השלמה עם כך שאעבור דרך כואבת.

כאשר אתה יוצר מציאות חדשה, עלייך להתמודד מכל הכיוונים עם משברים במציאות הקולקטיבית ובעולם הפנימי.

זה מתחיל להרגיש כמו משחק, שככל שאני מתבגר, ככה אני פותח חלון להגדרה נפשית חדשה.

אחרים יראו זאת כחולשה. אני רואה זאת כנשק חדש לבנייה של החלומות שלי.

ככל שאתה מודע יותר למגרעות הנפשיות שלך, כך אתה יכול לאזן אותן עם החוזקות.

אם כך, במידה ובמדובר במשחק, אני משחק ברווח והפסד בכל יום בחיי.

הרווח וההפסד יכולים להתבטא הן במישור החומרי, והן במישור האנגרטי.

במידה ואני עולה שלב במודעות, אני פותח חלון חדש לכאב נפשי שלא יצא לי לחוות לפני כן.

ומכל כאב אני צומח ולומד.

כאשר אתה שוקע לתוך האפלה אתה אף פעם לא יכול לדעת מתי תצא ממנה, אבל בכל פעם שתצא לאור התחושה תהיה מדהימה. כמו וילון שירד ומציג את נפלאות הבריאה לאחר עבודה שקדנית על הפרטים הקטנים של הטבע.

האבולוציה של האדם שמעבירה אותו בכל פעם מחושך לאור היא חלק מתהליך ההתפתחות של נפש האדם. חלקנו יחוו חלק קטן מן ההתפתחות התודעתית הזו וזה בסדר, יש לחלקנו תפקידים מכריעים על מנת לשמור על החברה יציבה ועובדת כחלק ממערכת כלכלית משומנת שנועדה להישאר עד קץ.

אבל אני אנטי ממסד ומאוד מחתרתי בגישה שלי, לכן גם הדרך שאני עברתי עד כה שונה משל הדרך המוכתבת. ולדרך העצמאית יש מחיר כבד, שלא כולם מוכנים לשלם אותו.

שכר לימוד לא ברמה החומרית, אם כי ברמה האנרגטית, הנפשית.

ואני מוכן לשלם את המחיר בכל פעם מחדש.

אחרי שעברת מסע של צלילה לתוך הכאב, אתה מבין שהמפתח לצאת מהכלוב וגלגל ההצלה שלך תמיד היה הכוח הפנימי שלך, והאמונה שלך בדרך שבה סללת אינספור פעמים כדי לצאת החוצה מהלולאה של הסבל.

בשלב זה, החיים הופכים להיות טיול בטבע - במיוחד אם אתה מוקף בטבע מסביב גם בשטח עירוני.

אתה מבחין באשליה באופן קבוע ומקבל אותה באהבה, לא מתנגד לה. לאשליות יש שיעורים חשובים ללמד אותנו על הצד האפל של האדם.

ברגע שאתה מקבל את הצד האפל שלך כחלק מהזהות שלך, אתה רשאי לבחור כיצד להאיר אותו בעזרת האנרגיה הפנימית שאגרת עד כה.

מזל טוב, הפכת מזרע שתלוי בסביבה, לעץ שמספק חמצן ופירות.

כל מעשה, בין אם מדובר בטיפוח הפיזי של הארץ או בטיפול פנימה אל הגנים של האני הפנימי שלנו, הוא מעשה של תקווה ושינוי.

באותו האופן שבו אנו נוטעים עצים בקרקעות לא מוכרות, בתקווה להפוך נופים עקרים למקלטים ירוקים, אנו יוצאים אל מעמקי הווייתנו, מבקשים לטפח ולהצמיח את זרעי הפוטנציאל הסמויים שבתוכנו.

כל מסע - בין אם הוא משתרע על המרחבים הקוסמיים או על המסלולים המורכבים של הלב האנושי - הוא עדות לרצון המולד שלנו להגיע רחוק יותר, לגדול ולפרוח כנגד כל הסיכויים.

תזכורת קטנה, אנחנו חיים בדור פרדוקסלי בו כולם מחוברים אך תחושת הבדידות היא גדולה יותר מאי פעם.

להיות בודד בסביבת אנשים שאוהבים אותך זו תחושה מאוד מוזרה ויוצאת דופן. היא כל כך מוזרה שלפעמים קשה מאוד להבחין בה שהיא שם.

זה לא הגיוני להרגיש בודד שאתה נמצא בסביבת המשפחה, החברים ובתוך מערכת היחסים.

משהו פה לא בסדר.

אתה מנסה להסתכל עמוק בפנים ולנתח את התחושה הזו, אך כל מה שעולה לך זה בסך הכל זכרונות מהעבר. זכרונות שאינם משרתים אותך עוד.

האם הבדידות משמשת כמנגנון הגנה מפני פחד יותר עמוק, הפחד מאי ודאות?

הפחד מאי ודאות הוא הגורם מספר אחד לאורך חיים השואף לבינוניות. הפחד הזה מוביל אותך ללכת במסלול הבטוח, לעשות מה שאחרים עושים, ולהקשיב לאנשים אחרים יותר לתחושות הבטן והאינטואיציות שלך.

התמודדות עם תחושת הבדידות, ועם הפחד מאי הודאות, זו בעיקר עבודה עצמית.

זה חשוב לשתף את הסביבה הקרובה אלייך במה שאתה מרגיש, גם אם מדובר רק באדם אחד שידע מה אתה חווה. יש סיכוי לא קטן שאותו אדם מתמודד גם הוא עם אותה בעיה.

אנחנו לא באמת יודעים מה צופן לנו העתיד. המציאות הוכיחה לי שהכל יכול להשתנות בשל גורמים שאינם תלויים בי.

מבלי ידיעתי, הובלתי למסלול חיים שאינו תואם את שאיפותיי. מסלול שאינו יושב על התדר הקיומי שלי, אחד שלא מאפשר לי לממש את מלוא הפוטנציאל שטמון בי.

ואתם יודעים מה? אני שלם עם זה. גם אם לא הגעתי ליעד אליו כיוונתי, למדתי את השיעורים שהייתי צריך לקבל מהנתיב הזה.

כל מה שאני יכול לעשות הוא ללמוד כיצד לקבל החלטות נכונות, שיובילו אותי למסלול חיים אשר אליו אני שואף להגיע.

עם זאת, לצעוד לבד לפסגה במהירות תהיה דרך הרבה יותר קשה מללכת בבטחה לצד אנשים שאוהבים אותך.

אני בוחר במודע למצוא את האיזון ולסלול לעצמי נתיב בקצב שלי, בו אני מנווט בים של חוסר וודאות, תוך כדי בטחון מלא ברשת התמיכה שלי.

במידה ומצאת את עצמך אבוד בתוך יער של אשליות, יש מספר דרכים בהן ניתן לצאת.

כל דרך מצריכה בפניך לעבור שיעור על עצמך, על מי שאתה ומי שהיית.

כל דרך ביער היא מעגלית. עד שתמצא את הדרך החוצה אתה תמשיך לחוות את אותם השיעורים דרך אנשים אחרים, עד שתסיים עם השיעור.

אבל למה בעצם הדרך היא מעגלית?

מה מניע אותנו לחפש סגירת מעגל, רק בשביל למצוא את עצמנו באותו המעגל, אפילו שנים אחר כך?

התשובה לכך טמונה בתוכנו.

מעגל יכול להכיל את כל מי שאנחנו.

מעגל מציב הפרדה בין מה שבפנים לבין מה שבחוץ.

המעגל הוא אשליה.

אשליה שנוצרה מתוך שברים של מחשבה, רגש, תנועה וביצוע.

כל עוד אין סנכרון בין כל אלו ביחד עם המודעות, אנחנו נמשיך לחוות את המעגלים, במקום לראות את המציאות כפי שהיא.

לימדו אותנו שהתסריט שנותנים לנו מלמעלה נועד להגן עלינו.

זה נכון חלקית.

זה נועד להגן על המערכת שמצד אחד מכילה אותנו ומאפשרת לנו לחיות, לעסוק ולגור בה, ומצד שני לאפשר למערכת להתפתח תוך כדי שימוש בידע, משאבים, זמן, אנרגיה ואנשים.

מה קורה שאתה סוטה מהתסריט בגלל שהלכת לאיבוד בתוך היער?

אתה מחפש את השברים באשליה.

העוגנים למציאות הם מה שאיתך לא משנה איפה תהיה.

הסביבה שאתה נמצא בה היא מה שמחזק את הקשר שלך להווה.

לא מצליח למצוא עוגנים?

תיצור אותם - בין אם בעזרת דמיון מחבר או יוצר.

כאשר תיתקל בשיעורים ובדרך, עם הזמן הדפוסים יהפכו להיות מוכרים, צפויים, ואפילו שגרתיים.

אתה תמצא איזון בלב הכאוס, דרך נגיעה בכאב ובפחד המסתתר מאחורי האשליה.